יום שלישי, 20 באוגוסט 2013

"יש! עקרו לפדופיל ציפורן!", 2013

נראה שאהרון קשלס ונבות פפושדו רצו לייצר פורנו התעללות שלא ייתקבל באור טראשי, אז הם השבו את ההתעללות כלפי אחת מהפוביות התרבותיות הכי גדולות שלנו.

אני חייב להודות שדווקא את כלבת מאוד חיבבתי, היה שם דמויות וייצוגים מעניינים של נשים וגברים כאחד, קונספט קצת בוסרי אבל שיש מה לתהות לגביו ושטיקים צילומיים חביבים. כשראיתי את הפרסומת לסרטם השני עוד לא ידעתי שהוא שלהם, ומראש הוא היה נראה לי נוראי. אז לפחות אני יכול להגיד שהפרסומת נאמנה.

כל מטרת הסרט מי מפחד מהזאב הרע היא להשען על השנאה והפחד האוטומטיים של הצופה הממוצע מפדופילים, רוצחים ואנסי ילדות ולהביא אליו פורנו התעללות שישביע את פחדיו היצריים. הסרט לא מנסה להיות הגיוני בציור דמויותיו או חלילה להיות מוסרי בשפיטה שלהן, אלא בצורה הכי בוטה לפנות רק ל"צורך" של הצופים לראות את הפדופיל עובר עינויי תופת.

למעט מספר סצינות אילמות עם ילדות קטנות וסצינה אחת עם בחורה צעירה הקאסט גברי ומבוגר בלבד. העלילה היא די פשוטה, חד משמעית וכמעט חסרת תפניות. מסופר על חבורת גברים שחוטפת חשוד ברצח ילדה, ובעוד הוא מתחנן אליהם שיתעשתו ויאמינו לו שהוא לא אשם, הם מענים אותו כדי שייספר להם היכן הסתיר את ראשה הכרות. נראה שכוכבנים רבים מן השורה הראשונה בארץ מצאו לנכון להוציא סרט שכזה לפועל.

רותם קינן הוא "הפדופיל" בטייפקאסט החנון-האשכנזי-המעורער שדבק בו משכבר, עם אחד הייצוגים הקלישאתיים של פדופיל - משקפיים, זקן, חולצה מכופתרת ומפרצים בשיער. התסריט מגוחך בחוסר מודעותו כשדב גליקמן אומר שליאור אשכנזי נראה יותר "כמו פדופיל" מקינן.

אני אתעלם לעתה מחורים עלילתיים כגון "עד כמה הפרשייה התפרסמה במדיה או לא", "כיצד מתווכת הדירות לא ביררה על עברו של לקוחה החשוד" או "איך גליקמן מתבלבל בין רוצח נכדתו לשוטר שתפס אותו, כשרץ סרטון ויראלי על שניהם ברשת".

למעט הרבה עצבים על יוצריו, הסרט לא היה אפקטיבי עלי בשום צורה. אני מבין שגורם המתח או העניין העיקרי שלי כצופה אמור לנבוע מהשאלה אם אמנם אותו חשוד אכן עשה את המעשה הנורא המיוחס לו או לא. אם הוא כן עשה את זה אז העינויים מוצדקים ואם הוא לא אז העינויים אינם מוצדקים..?

השאלה הזו לא מתחה או עניינה אותי כלל, כי מראש ברור לי שהפעולות שנוקטים גיבורי הסרט כלפי החשוד אינן כבילות ולא משנה מה הוא עשה. הדבר האחרון שעניין אותי כשראיתי את השתלשלות העניינים זה האם הוא עשה את המעשה או לא, מבחינתי מראש סימנתי את כל המענים אותו כדמויות הרעות וכלל אין לי עניין בסרט אם הן אינן נענשות או מבוקרות. והן בהחלט לא, הסרט נהנה ומתהדר בסצינות העינויים ה"מלהיבות" שלו כמו משחק כדורגל בו לחתוך אצבע נחשב לשים גול לקבוצה יריבה.

אם לנסות לקחת את הדמויות ברצינות או לנסות להבין אותן מעבר לאובייקטים בפורנו עינויים, נראה שהסרט מאדיר התנהגות אלימה, אטומה, יצרית, אימפולסיבית וחסרת מחשבה. אני לא מצאתי הגיון או עניין רב בהן - אם החשוד לא עשה את המיוחס לו, אז אני לא מבין למה המענים חושבים שלהמשיך לענות אותו יביא את התשובה. קשה לי להאמין שמישהו מאמין שלענות אדם ברמה הזו יוביל לתשובה אמיתית או יותר אמיתית מפיו.

עם זאת - אם החשוד באמת כן עשה את המיוחס לו, אז למה לעזאזל הוא כל כך מסתיר את זה מהמענים??? אדם שיש לו את חוסר האנושיות כדי לאנוס, לענות, לרצוח ולבתר ילדה קטנה שמסתכלת לו בעיניים לא באמת כל כך מתקשה להודות במעשים האלה ועוד במצב שהגוף שלו בסכנת מומים ועוויתות. ברור שהוא לא ייגלה זאת לחינם, זה הרי לא חוקי ולטובתו יהיה אם זה ישתמר בסוד, אבל במצב שהוא כבר רואה שתפסו אותו, קשרו אותו וכעת רק נותר לו להתענות ולמות????????

וכאן מגיעה הדרך שאני חושב שהסרט היה צריך להתנהל ובכך להיות יותר מעניין ומכבד את עצמו דרמתית:

אם אותו חשוד, במקום להתפתל, להתפלל, להתחנן אל מעניו שיניחו לו ושמעולם לו עשה את הדבר פשוט ייצא עליהם בכל הכוח, יגיד להם "אנסתי, רצחתי, אני לא מתחרט ואתם בחיים לא תבואו על סיפוקכם גם אם תקרעו אותי", ושיענו אותו כמה שהם רוצים בעוד הוא צוחק להם בפנים, אז אולי זה סרט שהיה מעניין. זה סרט שהיה טעון, זה סרט שהיה מכבד את דמויותיו, וזה סרט שבאמת היה גורם לי לתהות ולהסתקרן אם אכן הנאשם עשה את הדברים, או שפשוט הוא כבר הבין שהאנשים סביבו כל כך נעולים, מקובעים ועיוורים למטרותם שהדרך היחידה שלו להלחם בהם היא בקלף היחיד שיש לו עליהם - הסיפוק שלהם שהוא ייסבול.

לפחות אז לא הייתי מרגיש שאני רואה פורנו שנועד לתת לקהל את הסיפוק המעוות והלא מוסרי בלראות את הפדופיל מתענה, מתחנן, סובל ואז מתענה שוב, בזמן שהקהל מתבקש להריע במחיאות כפיים.

ציון סופי: 19 מתוך 100
מומלץ אם אהבתם: הארד קנדי



אין תגובות:

פרסום תגובה