אני וגל התיישבנו לראות את התוכנית Kamichama Karin ("קארין האלוהימית") בסקפטיזם מוחלט. אני מקווה שלכתוב עליה בלוג צפייה לא יוריד מוטיבציה לכתיבת ביקורת כשאסיים את הסדרה, כי נכון לעכשיו אני מרגיש שאני חייב לזעוק עליה מהגגות - היא פשוט מעולה!
כשראיתי את תמונותיה ב-bakabt, דקות ספורות לפני שהתחלנו את הפרק, אמרתי לגל שממש נראה לי שאעשה לסדרה הזו drop - אנחנו במרתון של דרופים, רואים סדרות גרועות אחת אחרי השניה (Itsuka Tenma no Kuro Usagi ו-Arcana Famiglia המחפירות, לדוגמא). שמונת הסקרינשוטים שברכו את פניי באתר נראו ציורים ברמה נמוכה עד צחוק, הציורים בכל מקרה מזכירים את פיטה טן (אותו מאייר\ת), אז עכשיו גם האנימציה השם ישמור.
כשנכנסים לפרק הראשון של הסדרה הזו הדבר הראשון שבולט בו הוא קליפ הפתיחה, עם השיר של Ali Project! הקליפ כהה, שחור, מאיים, ממש לא מה שהפוסטרים, עיצוב הדמויות והשם יכולים להבטיח! אחרי שנגמר והרבה לפני שהצלחתי לעכל אותו, ישר שוט הפתיחה של הפרק מרגיש כאילו הגעת למקום הלא נכון. גיבורת הסדרה המתוקה והסוכרתית בעלת העיניים הענקיות והגוף הקטן מתהלכת בפארק חשוך מצויידת בעששית קטנה ושני חתולים מלאכותיים. היא מתקרבת לעבר מפלצת שנמצאת באמצע הפארק ושלושה ילדים רצים לעזרתה, נראה שמכירים אותה. הם עושים טרנספורמציה משותפת, הופכים למאג'יקל בויז, המפלצת תוקפת את הגיבורה ופתאום היא נכנסת לאיזהשהו הלם של (מה שנראה כמו) פלאשבאק, אם כל מה שראינו לא מספיק דחוס, מפתיע ומבולגן. מהפלאשבאק מתחילה הסדרה האמיתית, ואז הסיפור מסופר כאילו ברטרוספקטיבה.
הסיפור מספר על ילדה שהוריה נפטרו וכעת חיה עם דודתה הנוקשה. הפרק הראשון מקבל את פני הצופים בהתמודדות עם מוות, שכן גם חתולה האהוב מת בפרק הזה והיא קוברת אותו. הסדרה מצליחה באופן נפלא לתמרן בין דכאון לתקווה, פסימיות ואופטימיות, קומדיה ודרמה.
לקחנו כמה שעות בין הפרק הראשון לשני ובזמן הזה אני שקלתי האם אני רוצה להמשיך אל הפרק השני או לראות את הראשון שוב. לא האמנתי שמצאתי סדרת אנימה שהפרק הראשון שלה כל כך בלבל אותי, ולמעשה גם כל כך הרשים אותי, שהרגשתי צורך לראות אותו בשנית. לאחר מכן החלטתי לא לעשות לו יותר מדי האדרה כדי לא להתאכזב בהמשך. אחרי כל זה עדיין הייתי סקפטי לגבי הסדרה. נתתי לפרק הזה 8 והתקדמנו הלאה. אני לא יכול לחכות לראות אותו שוב ולגלות את כל המון הדברים שחבויים בו בצורה כה חידתית, מסקרנת ונפלאה.
הפרק השני מתחיל מהנקודה בה הפרק הראשון עוזב ושם יש קרב, כפי שגל אמרה הסדרה פשוט לא נותנת זמן לנוח או שיהיה משעמם. בחור מסתורי שמגיע אל קארין ופוגש אותה מול קברו של חתולה מציע לה להחזיר את חתולה לחיים בתמורה לטבעת הקסם שלה. ווייס אובר שלה מזכיר לנו את בדידותה העצומה בעולם והיא מחליטה לתת לו את הטבעת, אז מגיע הבחור הראשי לעצור את העסקה. הצלתו "ברגע האחרון" לא הרגישה כמו קלישאה כי היא עבדה. משתי סיבות - האחת, הייתי שקוע בסצינה ובהזדהות חזקה מדי עם הגיבורה. והשניה, כי הם לא חיקו לרגע ממש קיצוני כדי שהוא יציל אותה בו. מן הסתם אם הטבעת הייתה מגיעה לידי הרע ואז הוא היה יוצר מפלצת והיא הייתה שולחת את זרועותיה הדוקרניות לעבר קארין ואז היה פייד ללבן ואז היינו מגלים שהבחור הציל אותה זה לא היה מפתיע בשיט. אבל זה לא מה שקרה פה בדיוק.
קרב מתחיל בין שני הגברים (הראשי אומר משפט ממש מתוק לגבי זה. אני פשוט מת על הסדרה הזו) וקארין בורחת אל השיחים, שם היא פוגשת את אחותו של הגיבור. יש שם קטע ממש מצחיק עם תזמון קומי ענק בו הן חוזרות חזרה אל זירת האקשן. בתום הקרב האח והאחות אומרים לקארין שמחר יסבירו לה WTF והם נפרדים לביתם, בצורה דיי אמינה למען האמת, בעוד מרגיש שסדרה אחרת הייתה פשוט עושה פייד ומראה את היום שאחרי. עולם הסדרה מצליח להיות ראליסטי ברמה גבוהה.
למחרת האחים באים לאסוף את קארין מבית ספר כדי ללכת לביתם. שיחת ההסבר והאקספוזיציה לקארין על כוחותיה הסודיים ומשמעותם בשבילה ובשביל העולם מתרחשת בביתם היוקרתי. אך בין הבית ספר לבית היוצרים החקימו, בצורה אפילו גאונית, חדשנית, ולבטח יציאה מהקופסא - להראות גם את הדרך בין שני המקומות. סצינה זו חסרת התרחשות "עלילתית", ניתן לדלג עליה ולהבין ישירות את הסצינה בבית, הקפיצה גם תראה הגיונית, אך הרצון לחשוף עוד מהדמויות, מהאינטרקציה ביניהם כשהמטרה הכללית לא בהכרח נוכחת, לתת יותר תחושה של עולם, של ראליסטיות - כל זאת מאוד הרשים אותי.
מעבר לכך, סצינת ההליכה הייתה מרגשת ברמה מאוד גבוה, סצינה עם דרמה עצומה מתחת לפני השטח ברמה אפילו גאונית, בעזרת הבנייה החזקה שעשו לבדידות העצומה, נוגעת הלב, של הילדה הראשית, והידיעה שאולי מעולם לא הלכה כך עם חברים ברחוב.
בבית האחים מסבירים לקארין שהטבעת שלה קסומה ויש לה את הכוח של האלוהים. עורב מופיע בחלון, האחות הולכת ללטף אותו ובסוף ההסבר הם מגלים שהיא גם נעלמה מהחדר. הדחיסות הדרמטית של הסדרה הזאת היא WIN. חיפוש קצר בבית לא מניב תוצאות והילד רץ אל הרחוב בצעקת "אני הולך לחפש אותה", אמרתי לעצמי "רגע מה עם הגיבורה", ואז היא צועקת "אני מצטרפת אלייך!". שורות הדיאלוג האלה גאוניות בעיני. המשפט שלו מראה את חשיבותה של אחותו בשבילו, כמה שדמויות אלה הם אנשים אמיתיים ולא בובות משחק בשביל יוצרי הסדרה. המשפט שלה מראה את הרצון שלה, את העניין שלה גם לדבר. קארין רוצה להצטרף אל האחים, היא מעוניינת להתקרב אליהם, אבל ייקח זמן עד ש"את" יהפוך להיות "אנחנו" בשבילם.
כבר בסצינה הבאה קארין מתחילה לדבר על כוחות האלוהים שלה, כאילו נולדה עם הידיעה, כאילו לא סיפרו לה עליה חצי שעה קודם לכן. חשבתי שגם זה, וצורת הבימוי האוקוורדית שנתנו לדיבוריה, הראו פשוט בימוי ותסריט רגישים, מתוחכמים, חכמים, פשוט נפלא, משעשע ומרגש.
סצינת הקרב השניה הייתה הרגע היחיד שהרגיש "תבניתי", "מוכן מראש" בפרק, והוא הזכיר כמה אנימה (וקולנוע) בד"כ מרגיש כך מתחילה ועד הסוף. יצויינו לטובה הבגדים המקסימים של הגיבורים לאחר טרנספורמציה, וההעמדה הרומנטית של הדמויות בקרב זה.
סצינת הסיום הכילה את השלישיה הראשית יושבת על שפת הנהר ומדברת על ארועי היום, האחות מגלה לקארין שהם הולכים לעבור לבית ספרה ומופתעת שאחיה לא סיפר לה כבר (תשומת לב ראליסטית לדמויות: רמה 10). דגש זה על תפנית עלילתית זו גורם לי לתהות האם עכשיו הסדרה הולכת להפוך לפילרים בית ספר?
גם לפרק זה נתתי את הציון הכמעט לא ייאמן 8. שני פרקים אלה הזכירו לי את תחושותיי העזות כלפי אנימת המופת Ashita no Nadja, אם רק יש אמת בקישור אז אנו במצב מצוין.
(ראו אותי, פוסט כה ארוך ושכחתי לדבר על האנימציה... אין מה לומר, התסריט, הדיבוב והעיצוב כל כך מעולים, שאפילו אנימציה צואתית כמו זו של הסדרה הזו לא יכולה להרוס את יופיה הזוהר. האנימציה היא בדיחה אחת רעה וחבל שכך. אבל כשאני רואה את רמת הסדרה אני חושב כמה מזל שהיה לפחות תקציב לרמה הזו של האנימציה.)
קישור לפוסט של גל על הצפייה המשותפת:
http://allemandanotes.blogspot.co.il/2013/05/kamichama-karin-1-2.html
כשראיתי את תמונותיה ב-bakabt, דקות ספורות לפני שהתחלנו את הפרק, אמרתי לגל שממש נראה לי שאעשה לסדרה הזו drop - אנחנו במרתון של דרופים, רואים סדרות גרועות אחת אחרי השניה (Itsuka Tenma no Kuro Usagi ו-Arcana Famiglia המחפירות, לדוגמא). שמונת הסקרינשוטים שברכו את פניי באתר נראו ציורים ברמה נמוכה עד צחוק, הציורים בכל מקרה מזכירים את פיטה טן (אותו מאייר\ת), אז עכשיו גם האנימציה השם ישמור.
כשנכנסים לפרק הראשון של הסדרה הזו הדבר הראשון שבולט בו הוא קליפ הפתיחה, עם השיר של Ali Project! הקליפ כהה, שחור, מאיים, ממש לא מה שהפוסטרים, עיצוב הדמויות והשם יכולים להבטיח! אחרי שנגמר והרבה לפני שהצלחתי לעכל אותו, ישר שוט הפתיחה של הפרק מרגיש כאילו הגעת למקום הלא נכון. גיבורת הסדרה המתוקה והסוכרתית בעלת העיניים הענקיות והגוף הקטן מתהלכת בפארק חשוך מצויידת בעששית קטנה ושני חתולים מלאכותיים. היא מתקרבת לעבר מפלצת שנמצאת באמצע הפארק ושלושה ילדים רצים לעזרתה, נראה שמכירים אותה. הם עושים טרנספורמציה משותפת, הופכים למאג'יקל בויז, המפלצת תוקפת את הגיבורה ופתאום היא נכנסת לאיזהשהו הלם של (מה שנראה כמו) פלאשבאק, אם כל מה שראינו לא מספיק דחוס, מפתיע ומבולגן. מהפלאשבאק מתחילה הסדרה האמיתית, ואז הסיפור מסופר כאילו ברטרוספקטיבה.
הסיפור מספר על ילדה שהוריה נפטרו וכעת חיה עם דודתה הנוקשה. הפרק הראשון מקבל את פני הצופים בהתמודדות עם מוות, שכן גם חתולה האהוב מת בפרק הזה והיא קוברת אותו. הסדרה מצליחה באופן נפלא לתמרן בין דכאון לתקווה, פסימיות ואופטימיות, קומדיה ודרמה.
לקחנו כמה שעות בין הפרק הראשון לשני ובזמן הזה אני שקלתי האם אני רוצה להמשיך אל הפרק השני או לראות את הראשון שוב. לא האמנתי שמצאתי סדרת אנימה שהפרק הראשון שלה כל כך בלבל אותי, ולמעשה גם כל כך הרשים אותי, שהרגשתי צורך לראות אותו בשנית. לאחר מכן החלטתי לא לעשות לו יותר מדי האדרה כדי לא להתאכזב בהמשך. אחרי כל זה עדיין הייתי סקפטי לגבי הסדרה. נתתי לפרק הזה 8 והתקדמנו הלאה. אני לא יכול לחכות לראות אותו שוב ולגלות את כל המון הדברים שחבויים בו בצורה כה חידתית, מסקרנת ונפלאה.
הפרק השני מתחיל מהנקודה בה הפרק הראשון עוזב ושם יש קרב, כפי שגל אמרה הסדרה פשוט לא נותנת זמן לנוח או שיהיה משעמם. בחור מסתורי שמגיע אל קארין ופוגש אותה מול קברו של חתולה מציע לה להחזיר את חתולה לחיים בתמורה לטבעת הקסם שלה. ווייס אובר שלה מזכיר לנו את בדידותה העצומה בעולם והיא מחליטה לתת לו את הטבעת, אז מגיע הבחור הראשי לעצור את העסקה. הצלתו "ברגע האחרון" לא הרגישה כמו קלישאה כי היא עבדה. משתי סיבות - האחת, הייתי שקוע בסצינה ובהזדהות חזקה מדי עם הגיבורה. והשניה, כי הם לא חיקו לרגע ממש קיצוני כדי שהוא יציל אותה בו. מן הסתם אם הטבעת הייתה מגיעה לידי הרע ואז הוא היה יוצר מפלצת והיא הייתה שולחת את זרועותיה הדוקרניות לעבר קארין ואז היה פייד ללבן ואז היינו מגלים שהבחור הציל אותה זה לא היה מפתיע בשיט. אבל זה לא מה שקרה פה בדיוק.
קרב מתחיל בין שני הגברים (הראשי אומר משפט ממש מתוק לגבי זה. אני פשוט מת על הסדרה הזו) וקארין בורחת אל השיחים, שם היא פוגשת את אחותו של הגיבור. יש שם קטע ממש מצחיק עם תזמון קומי ענק בו הן חוזרות חזרה אל זירת האקשן. בתום הקרב האח והאחות אומרים לקארין שמחר יסבירו לה WTF והם נפרדים לביתם, בצורה דיי אמינה למען האמת, בעוד מרגיש שסדרה אחרת הייתה פשוט עושה פייד ומראה את היום שאחרי. עולם הסדרה מצליח להיות ראליסטי ברמה גבוהה.
למחרת האחים באים לאסוף את קארין מבית ספר כדי ללכת לביתם. שיחת ההסבר והאקספוזיציה לקארין על כוחותיה הסודיים ומשמעותם בשבילה ובשביל העולם מתרחשת בביתם היוקרתי. אך בין הבית ספר לבית היוצרים החקימו, בצורה אפילו גאונית, חדשנית, ולבטח יציאה מהקופסא - להראות גם את הדרך בין שני המקומות. סצינה זו חסרת התרחשות "עלילתית", ניתן לדלג עליה ולהבין ישירות את הסצינה בבית, הקפיצה גם תראה הגיונית, אך הרצון לחשוף עוד מהדמויות, מהאינטרקציה ביניהם כשהמטרה הכללית לא בהכרח נוכחת, לתת יותר תחושה של עולם, של ראליסטיות - כל זאת מאוד הרשים אותי.
מעבר לכך, סצינת ההליכה הייתה מרגשת ברמה מאוד גבוה, סצינה עם דרמה עצומה מתחת לפני השטח ברמה אפילו גאונית, בעזרת הבנייה החזקה שעשו לבדידות העצומה, נוגעת הלב, של הילדה הראשית, והידיעה שאולי מעולם לא הלכה כך עם חברים ברחוב.
בבית האחים מסבירים לקארין שהטבעת שלה קסומה ויש לה את הכוח של האלוהים. עורב מופיע בחלון, האחות הולכת ללטף אותו ובסוף ההסבר הם מגלים שהיא גם נעלמה מהחדר. הדחיסות הדרמטית של הסדרה הזאת היא WIN. חיפוש קצר בבית לא מניב תוצאות והילד רץ אל הרחוב בצעקת "אני הולך לחפש אותה", אמרתי לעצמי "רגע מה עם הגיבורה", ואז היא צועקת "אני מצטרפת אלייך!". שורות הדיאלוג האלה גאוניות בעיני. המשפט שלו מראה את חשיבותה של אחותו בשבילו, כמה שדמויות אלה הם אנשים אמיתיים ולא בובות משחק בשביל יוצרי הסדרה. המשפט שלה מראה את הרצון שלה, את העניין שלה גם לדבר. קארין רוצה להצטרף אל האחים, היא מעוניינת להתקרב אליהם, אבל ייקח זמן עד ש"את" יהפוך להיות "אנחנו" בשבילם.
כבר בסצינה הבאה קארין מתחילה לדבר על כוחות האלוהים שלה, כאילו נולדה עם הידיעה, כאילו לא סיפרו לה עליה חצי שעה קודם לכן. חשבתי שגם זה, וצורת הבימוי האוקוורדית שנתנו לדיבוריה, הראו פשוט בימוי ותסריט רגישים, מתוחכמים, חכמים, פשוט נפלא, משעשע ומרגש.
סצינת הקרב השניה הייתה הרגע היחיד שהרגיש "תבניתי", "מוכן מראש" בפרק, והוא הזכיר כמה אנימה (וקולנוע) בד"כ מרגיש כך מתחילה ועד הסוף. יצויינו לטובה הבגדים המקסימים של הגיבורים לאחר טרנספורמציה, וההעמדה הרומנטית של הדמויות בקרב זה.
סצינת הסיום הכילה את השלישיה הראשית יושבת על שפת הנהר ומדברת על ארועי היום, האחות מגלה לקארין שהם הולכים לעבור לבית ספרה ומופתעת שאחיה לא סיפר לה כבר (תשומת לב ראליסטית לדמויות: רמה 10). דגש זה על תפנית עלילתית זו גורם לי לתהות האם עכשיו הסדרה הולכת להפוך לפילרים בית ספר?
גם לפרק זה נתתי את הציון הכמעט לא ייאמן 8. שני פרקים אלה הזכירו לי את תחושותיי העזות כלפי אנימת המופת Ashita no Nadja, אם רק יש אמת בקישור אז אנו במצב מצוין.
(ראו אותי, פוסט כה ארוך ושכחתי לדבר על האנימציה... אין מה לומר, התסריט, הדיבוב והעיצוב כל כך מעולים, שאפילו אנימציה צואתית כמו זו של הסדרה הזו לא יכולה להרוס את יופיה הזוהר. האנימציה היא בדיחה אחת רעה וחבל שכך. אבל כשאני רואה את רמת הסדרה אני חושב כמה מזל שהיה לפחות תקציב לרמה הזו של האנימציה.)
קישור לפוסט של גל על הצפייה המשותפת:
http://allemandanotes.blogspot.co.il/2013/05/kamichama-karin-1-2.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה