שם הסרט: Le Chat du Rabbin (חתולו של הרב, The Rabbi's Cat)
במאים: Antoine Delesvaux ו-Joann Sfar
ארץ: צרפת
שנה: 2011
אורך: שעה וחצי
ז'אנרים: קומדיה, הרפתקאות, סוראליזם
שם הסרט, "חתולו של הרב", הולם יותר את 20 הדקות הראשונות שלו מאשר את שאר הסרט. השם מעלה תמיהה לאור ההתפתחויות העלילתיות שבו. בעוד התקציר המקובל, שגם מיוחס בשם הסרט, מספר על חתול שמפתח יכולת דיבור ודורש לעבור בר מצווה כדי להיות קרוב לאדונית היהודיה שלו, מרכז הסרט הוא למעשה סרט הרפתקאות ספק אפי, עמוס דמויות ודיונים קומיים עם אוריאנטציה פילוסופית על דת, מלחמה ואנושיות.
היצירה מבוססת על סדרת קומיקס צרפתית. אפשר לנחש זאת בקלות מהקצב ה"ייחודי" שלו בלשון המעטה. עלילת הסרט היא מאוד אפיזודית, כל כמה זמן משתנה כיוון העלילה\המטרה ולפעמים אפילו הדמות הראשית. גם העיצוב הויזואלי מתמיד להזכיר שהוא מבוסס על קומיקס דרך הקומפוזיציות המפורטות, מסוגננות ומרהיבות שלו. הבימוי, שכנראה גם מושפע מהקומיקס (לא רק כי הבמאי הוא יוצרו), לא מפחד לשנות סגנון ציור בין דמויות ולפעמים אפילו בין סצינות כשהרגש קורא לכך.
יש הרבה סצינות מעולות בסרט. התרחשויות ודיאלוגים משעשעים ואינטיליגנטים שגם ממוקמים בלוקיישנים המוסיפים להם טעם. כל אחת מן הסצינות הכי זכורות לי שונות, אינדיווידואליות וכמעט מרגישות מסרטים שונים - כולן מעולות. חלק מהסצינות הן יותר דרמטיות, חלק יותר קומיות וחלקן מעלות ביקורת ודיון על פילוסופיה, מלחמות ודת.
הפלורליזם הזה בא גם לידי ביטוי בקאסט המגוון - יש לנו דמויות צעירות עד זקנות, ארופאים ומזרחיים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, חלקם עם גישות הדוקות לדת, חלקם עם זיקה לאמנות, חלקם יותר אנשי שיחה וחלקם יותר אנשי חרב.
רק בתחום המינים משום מה הסרט הולך דרסטית לקראת הגברים. מכל הדמויות הראשיות יש רק בחורה אחת, תפקידה יחסית גדול, אבל למעט עוד שתי בחורות צדדיות שמקבלות טקסט מינימליסטי הסרט מתמקד בייצוגים שונים דווקא של גברים. אחת ההתרחשויות העלילתיות באמצע הסרט יכלה להוביל לזמן מסך גדול יותר של הבחורה בהמשך הסרט אך היוצרים משום מה שמו דרך זו בצד.
הבחורה אגב יפיפיה. עגלגלה, סקסית, לוחמנית ויהודיה. מאוד חיבבתי את דמותה וייצוגה או לפחות מה שיכלתי לקחת ממנו. בעקרון, אם היו דובקים יותר לסיפורה כנראה הייתי נהנה יותר אבל זה פשוט כי אני מעדיף בחורה כגיבורה.
יש גם בחור דיי חתיך ורוסי שנראה שהיא רוצה, ונראה שיש לה גם עניין בדוד שלה אבל אין ממש סיום רומנטי לעלילה לצערי. למעשה, אין סיום לעלילה בכלל! לקרוא לזה "סיום פתוח" זה understatement. זה פשוט בלי סיום. למעשה, אני יכול באיזשהו אופן לראות את העלילה מסתיימת בנקודה שהם החליטו לסיים אותה.. זה סיום קצת עצוב, קצת קר, לא מספק, משום שאינו רומנטי בין היתר. אבל במקום לביים אותו בצורה סוגרת קצוות, מסכמת, סיומית, הצורה שביימו אותו הרגישה לחלוטין תקועה, קטועה ותלושה. לחלוטין סיום שאינו ברור.
אני חושד שתלונותיי על התסריט נובעות מנאמנות עיוורת לחומר הכתוב. לא קראתי אותו, אך אם אני צודק זוהי החלטה מצערת ורעה שגרעה מהסרט בעיני. יש המון שינויים חיוביים שהיה ניתן לעשות שהיו רק תורמים לסרט הזה.
בשורה התחתונה זהו סרט מומלץ ביותר. הוא מתחיל קצת איטי ומוזר אבל לאט לאט הוא סוחף פנימה וכשתצאו ממנו הוא ישאיר אתכם עם חומר למחשבה וכמיהה לעוד. ההחלטה לא לשווק אותו לקולנוע בארץ היא תמוהה עד מחפירה בעיני. קולנוע לב, אייכם???
מומלץ אם אהבתם: Mindgame, וואלס עם באשיר וסרטים של ווס אנדרסון.
ציון סופי: 78 מתוך 100
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה