שם האנימה: Tenpou Ibun: Ayakashi Ayashi (בתרגום חופשי "סיפור מוזר מעידן טנפו: לוחמי המפלצות")
במאי: Hiroshi Nishikiori
שנת יציאה: 2006
ז'אנר: דרמה, אקשן, פנטזיה, סיינן (ז'אנר יפאני, משמעותו "לקהל יעד גברי בוגר")
מספר פרקים: 30 כאשר 5 האחרונים יצאו לDVD בלבד
מתוכם נצפו: 1-12, 13, 26, 30
הסדרה איאקאשי איאשי תוכננה להיות 50 פרקים ונקטעה בעיבה בשל רייטינג נמוך. עכשיו אחרי שנטשתי אותה אפשר לומר שאני מבין את הצופים, למרות שיש סדרות הרבה פחות מעניינות בעיני שמקבלות יותר פרקים מזה, ואם משהו חבל בנפילת הסדרה הזו הם העיצוב היפיפה והייצוגים המרתקים שלה.
הסדרה סקרנה אותי בראשונה בשל הבמאי שלה, הירושי נישיקיורי, אליו התוודתי דרך האנימה Tenshi ni Narumon!, שהיוותה בנעוריי אבן דרך בהתפתחותי הקולנועית. בשנת 2007 כשאיאקאשי איאשי עלתה לשידור האמנתי שהוא במאי שכדאי לעקוב אחריו, ואולי זה עדיין המקרה, אבל כנראה שכדאי להתחיל להוריד ציפיות מיצירותיו.
על אף שניתן ומעניין למצוא חוטים מקשרים בין יצירותיו, רבות מהן מאופיינות גם בבעיות קצב וכיוון, וכיום עם קצת יותר היכרות איתו אפשר לומר שהתחלתי בסדרה הטובה ביותר שלו. עוד סדרות שראיתי ממנו עד היום הם Gad Guard, שאמנם חיבבתי בזמנו אך עוד לא הגעתי לסיים אותה, Melody of Oblivion, שפשוט הייתה יותר מדי קשקוש מבולגן ונאלצתי לעזוב אותה בפרק 5 ו-Okusama wa Mahou Shoujo בעלת הרעיונות המרתקים והביצוע קטן הנשמה.
הפרק הראשון של איאקאשי לא היה מבטיח כלל אך הדברים שבלטו בו לטובה נשתמרו לאורך כל הפרקים שצלחתי מהסדרה. תמוה ומצער שאינה קיימת ב-HD שכן נראה שהציורים ממש מושקעים והסגנון כמעט קולע לטעמי. התזוזה חלקה, הפרספקטיבות מעניינות והאנימציה שומרת על רמה אחידה בכל הפרקים. חלק מהדמויות יפיפיות, אפילו ולפעמים בגלל שהן מרגישות מלוכלכות.
העיצוב מציע מגוון רחב של בחורים במראות שונים, חלקם יפים יותר וחלקם פחות, רובם שריריים וחלקם מוחפצים כשכמעט את כולם זוכים לראות עירומים בפרק זה או אחר של הסדרה. אולי אפשר לומר שבמקום החפצה יש יותר תחושה של הפשטה שלהם וזה כנראה אחד המקומות שנשמת ה-סיינן של הסדרה באה לידי ביטוי. הפשטת הבחורים, בשונה מהחפצתם, גורמת להם להרגיש אמיתיים ואנושיים.
בין הקאסט נמצא גם בחור שמתלבש בבגדי נשים והוא הסיבה השניה שנמשכתי לסדרה הזו. יש לו יחסית הרבה זמן מסך וזה כיף לראות גיבור כמותו אך לצערי לא היו דרמות שנגעו בו אישית, לפחות בפרקים שאני ראיתי. נראה שיש לו מערכת יחסים קרובה עם בחור אחר מהחבורה, גברי ומגודל, חבל שלא הייתה קצת יותר התייחסות לנושא, גם אם צדדית.
הקאסט הראשי מגוון ביותר, גילאי הדמויות נעים בין תווך רחב, יש יותר מבת ראשית אחת, יש שתי דמויות ראשיות קרוס דרסריות וכו'. הגבר הקרוס דרסר יודע להלחם ובעל כבוד רב מעמיתיו, הילדות בוגרות, חכמות ומעניינות והגיבור הראשי חזק, חכם, רגיש ויש התייחסות תסריטאית לגילו המבוגר. ייחוד ייצוגים אלה ויחסי הכוחות ביניהם הם מסמני ההיכר של הבמאי עליהם דיברתי, ומופיעים גם ביצירותיו האחרות המוזכרות לעיל.
שתי הילדות הראשיות מעניינות כל אחת בדרכה שלה, אחת יותר נשית ואחת יותר גברית. ממש חבל לי שלא פותחה רומנטיקה בין אחת מהן לגיבור האבהי והמקסים. בלי לקרוא יותר מדי על היסטוריית יפאן אני מתאר לעצמי שקשר כזה היה יכול דווקא להתאים באפיון התקופה, מה גם ששתיהן כלל לא מתנהגות כילדות, ועיצובן מבגר גם.
למרות הייצוגים המרתקים, אני חושש שפיתוח וגילוי הדמויות היה קטן מידי ואיטי מידי. תעמוד לטובת טענתי העובדה שהדמויות שהכי עניינו אותי לא פותחו בפרקים שהספקתי לראות, שהיוו יותר משליש סדרה.
גם בעלילה, או בהגשה שלה, הייתה בעיה - לא הרגשתי שיש הבטחה להגיע למקום דרמטי גדול מעבר להתמקדות בסיפורים האפיזודיים על חיי הגיבורים ומרכיבם. האפיזודיות מנעה תחושה של סיפור גדול שמסתתר מעיני הצופים והיה מאוד קשה להבין לאן הסדרה הולכת - slice of life או שהסיפור יסתיים בקטרזיס עלילתי? לא הרגשתי שלגיבורים יש "מטרת על" מעבר למחויבותן לעבודתן, ולדרמות שקרו הייתה לרוב השפעה לתווך קצר בלבד.
אגב, על אף האופי האפיזודי של העלילה ראוי לציין שמבנה הסדרה עצמו אינו אפיזודי כלל וכל פרק ממשיך מאיפה שקודמו הסתיים עד רמה של איבוד תחושת זמן הפרק.
עוד דבר שהקשה על החיבור שלי עם הסדרה היה סגנון הלחימה של הגיבור, אשר מתאפיין בשליפת מילים מעופפות מגופי אויביו והפיכתם לכלי נשק. רעיון זה דורש השהיית ספק גדולה מידי מצופה מערבי או מודרני. קשה לי לקבל בצורה מובנת מאליה קישור בין עצמים למילות השם שבני האדם נתנו להם.
אולי זה קשור לתרבות יפאן אבל קשה לקחת ברצינות כיום את האמונה שאיפהשהו בתוך אובייקט קיים השם היפאני שלו בצורה מוחשית. אם אני מנסה לשלוח את עצמי 200 שנה אחורה, רק כדי לנסות לקבל את החוויה של התקופה שבסדרה, אני מוכרח לציין שעיצוב המילים כטקסט CGI מעופף הייתה החלטה בימויית רעה שעוד יותר מקשה להתחבר לרעיון.
הקש ששבר את גבי היה פרק 12. בפרק זה הופיעו מספר דמויות גברים חדשים ומשמימים והמפלצות היו מפחידות במיוחד (האווירה הכללית לא השתנתה רק העיצובים שלהם קצת יותר לא נעימים לעין). באמצע הפרק הפסקתי ורפרפתי עד סופו, עוד קצת על הפרק שאחריו (כדי לראות את הפתיחה (המעפנה) והסגירה (היפה) החדשים) ואז פתחתי את פרק 26 - הראשון מבין חמשת האחרונים ששוחררו בDVD בלבד. היה נראה לי שממש לא השתנה כלום מבחינה עלילתית, דמותית או עיצובית.
זה היה מאכזב ביותר לראות ואז פתחתי את הפרק האחרון. הוא דווקא היה נראה ממש שונה מבחינה עלילתית, דמותית ועיצובית - מספר דמויות חדשות, הגיבורים שינו דרסטית את המראה שלהם ומיקום העלילה נראה מיוחד וקלימטי. עם זאת, ממש לא ציער אותי שלא חיכיתי להגיע אליו. ההתרחשויות שקרו בו היו מעניינות אילו קרו בפרק 16, לא 30.
אין לי מושג איך ובשביל מה הגיעו ב-5 פרקים מנקודה אחת לשניה, אולי זה קשור לקיצור הלא מתוכנן שנעשה בסדרה, אבל פרק 12 היה הקצה שלי, בלי הבדל לדעתי אם זו הייתה סדרה של 50 פרקים או אם הייתה סדרה של 20.
ציון סופי: 39 מתוך 100
מומלץ אם אהבתם: סרטי ההרפתקאות הבריטים The Eagle ו-The Last Legion והאנימות Kaze no Yojimbo ו-Peacemaker Kurogane.
במאי: Hiroshi Nishikiori
שנת יציאה: 2006
ז'אנר: דרמה, אקשן, פנטזיה, סיינן (ז'אנר יפאני, משמעותו "לקהל יעד גברי בוגר")
מספר פרקים: 30 כאשר 5 האחרונים יצאו לDVD בלבד
מתוכם נצפו: 1-12, 13, 26, 30
הסדרה איאקאשי איאשי תוכננה להיות 50 פרקים ונקטעה בעיבה בשל רייטינג נמוך. עכשיו אחרי שנטשתי אותה אפשר לומר שאני מבין את הצופים, למרות שיש סדרות הרבה פחות מעניינות בעיני שמקבלות יותר פרקים מזה, ואם משהו חבל בנפילת הסדרה הזו הם העיצוב היפיפה והייצוגים המרתקים שלה.
הסדרה סקרנה אותי בראשונה בשל הבמאי שלה, הירושי נישיקיורי, אליו התוודתי דרך האנימה Tenshi ni Narumon!, שהיוותה בנעוריי אבן דרך בהתפתחותי הקולנועית. בשנת 2007 כשאיאקאשי איאשי עלתה לשידור האמנתי שהוא במאי שכדאי לעקוב אחריו, ואולי זה עדיין המקרה, אבל כנראה שכדאי להתחיל להוריד ציפיות מיצירותיו.
על אף שניתן ומעניין למצוא חוטים מקשרים בין יצירותיו, רבות מהן מאופיינות גם בבעיות קצב וכיוון, וכיום עם קצת יותר היכרות איתו אפשר לומר שהתחלתי בסדרה הטובה ביותר שלו. עוד סדרות שראיתי ממנו עד היום הם Gad Guard, שאמנם חיבבתי בזמנו אך עוד לא הגעתי לסיים אותה, Melody of Oblivion, שפשוט הייתה יותר מדי קשקוש מבולגן ונאלצתי לעזוב אותה בפרק 5 ו-Okusama wa Mahou Shoujo בעלת הרעיונות המרתקים והביצוע קטן הנשמה.
הפרק הראשון של איאקאשי לא היה מבטיח כלל אך הדברים שבלטו בו לטובה נשתמרו לאורך כל הפרקים שצלחתי מהסדרה. תמוה ומצער שאינה קיימת ב-HD שכן נראה שהציורים ממש מושקעים והסגנון כמעט קולע לטעמי. התזוזה חלקה, הפרספקטיבות מעניינות והאנימציה שומרת על רמה אחידה בכל הפרקים. חלק מהדמויות יפיפיות, אפילו ולפעמים בגלל שהן מרגישות מלוכלכות.
העיצוב מציע מגוון רחב של בחורים במראות שונים, חלקם יפים יותר וחלקם פחות, רובם שריריים וחלקם מוחפצים כשכמעט את כולם זוכים לראות עירומים בפרק זה או אחר של הסדרה. אולי אפשר לומר שבמקום החפצה יש יותר תחושה של הפשטה שלהם וזה כנראה אחד המקומות שנשמת ה-סיינן של הסדרה באה לידי ביטוי. הפשטת הבחורים, בשונה מהחפצתם, גורמת להם להרגיש אמיתיים ואנושיים.
בין הקאסט נמצא גם בחור שמתלבש בבגדי נשים והוא הסיבה השניה שנמשכתי לסדרה הזו. יש לו יחסית הרבה זמן מסך וזה כיף לראות גיבור כמותו אך לצערי לא היו דרמות שנגעו בו אישית, לפחות בפרקים שאני ראיתי. נראה שיש לו מערכת יחסים קרובה עם בחור אחר מהחבורה, גברי ומגודל, חבל שלא הייתה קצת יותר התייחסות לנושא, גם אם צדדית.
הקאסט הראשי מגוון ביותר, גילאי הדמויות נעים בין תווך רחב, יש יותר מבת ראשית אחת, יש שתי דמויות ראשיות קרוס דרסריות וכו'. הגבר הקרוס דרסר יודע להלחם ובעל כבוד רב מעמיתיו, הילדות בוגרות, חכמות ומעניינות והגיבור הראשי חזק, חכם, רגיש ויש התייחסות תסריטאית לגילו המבוגר. ייחוד ייצוגים אלה ויחסי הכוחות ביניהם הם מסמני ההיכר של הבמאי עליהם דיברתי, ומופיעים גם ביצירותיו האחרות המוזכרות לעיל.
שתי הילדות הראשיות מעניינות כל אחת בדרכה שלה, אחת יותר נשית ואחת יותר גברית. ממש חבל לי שלא פותחה רומנטיקה בין אחת מהן לגיבור האבהי והמקסים. בלי לקרוא יותר מדי על היסטוריית יפאן אני מתאר לעצמי שקשר כזה היה יכול דווקא להתאים באפיון התקופה, מה גם ששתיהן כלל לא מתנהגות כילדות, ועיצובן מבגר גם.
למרות הייצוגים המרתקים, אני חושש שפיתוח וגילוי הדמויות היה קטן מידי ואיטי מידי. תעמוד לטובת טענתי העובדה שהדמויות שהכי עניינו אותי לא פותחו בפרקים שהספקתי לראות, שהיוו יותר משליש סדרה.
גם בעלילה, או בהגשה שלה, הייתה בעיה - לא הרגשתי שיש הבטחה להגיע למקום דרמטי גדול מעבר להתמקדות בסיפורים האפיזודיים על חיי הגיבורים ומרכיבם. האפיזודיות מנעה תחושה של סיפור גדול שמסתתר מעיני הצופים והיה מאוד קשה להבין לאן הסדרה הולכת - slice of life או שהסיפור יסתיים בקטרזיס עלילתי? לא הרגשתי שלגיבורים יש "מטרת על" מעבר למחויבותן לעבודתן, ולדרמות שקרו הייתה לרוב השפעה לתווך קצר בלבד.
אגב, על אף האופי האפיזודי של העלילה ראוי לציין שמבנה הסדרה עצמו אינו אפיזודי כלל וכל פרק ממשיך מאיפה שקודמו הסתיים עד רמה של איבוד תחושת זמן הפרק.
עוד דבר שהקשה על החיבור שלי עם הסדרה היה סגנון הלחימה של הגיבור, אשר מתאפיין בשליפת מילים מעופפות מגופי אויביו והפיכתם לכלי נשק. רעיון זה דורש השהיית ספק גדולה מידי מצופה מערבי או מודרני. קשה לי לקבל בצורה מובנת מאליה קישור בין עצמים למילות השם שבני האדם נתנו להם.
אולי זה קשור לתרבות יפאן אבל קשה לקחת ברצינות כיום את האמונה שאיפהשהו בתוך אובייקט קיים השם היפאני שלו בצורה מוחשית. אם אני מנסה לשלוח את עצמי 200 שנה אחורה, רק כדי לנסות לקבל את החוויה של התקופה שבסדרה, אני מוכרח לציין שעיצוב המילים כטקסט CGI מעופף הייתה החלטה בימויית רעה שעוד יותר מקשה להתחבר לרעיון.
הקש ששבר את גבי היה פרק 12. בפרק זה הופיעו מספר דמויות גברים חדשים ומשמימים והמפלצות היו מפחידות במיוחד (האווירה הכללית לא השתנתה רק העיצובים שלהם קצת יותר לא נעימים לעין). באמצע הפרק הפסקתי ורפרפתי עד סופו, עוד קצת על הפרק שאחריו (כדי לראות את הפתיחה (המעפנה) והסגירה (היפה) החדשים) ואז פתחתי את פרק 26 - הראשון מבין חמשת האחרונים ששוחררו בDVD בלבד. היה נראה לי שממש לא השתנה כלום מבחינה עלילתית, דמותית או עיצובית.
זה היה מאכזב ביותר לראות ואז פתחתי את הפרק האחרון. הוא דווקא היה נראה ממש שונה מבחינה עלילתית, דמותית ועיצובית - מספר דמויות חדשות, הגיבורים שינו דרסטית את המראה שלהם ומיקום העלילה נראה מיוחד וקלימטי. עם זאת, ממש לא ציער אותי שלא חיכיתי להגיע אליו. ההתרחשויות שקרו בו היו מעניינות אילו קרו בפרק 16, לא 30.
אין לי מושג איך ובשביל מה הגיעו ב-5 פרקים מנקודה אחת לשניה, אולי זה קשור לקיצור הלא מתוכנן שנעשה בסדרה, אבל פרק 12 היה הקצה שלי, בלי הבדל לדעתי אם זו הייתה סדרה של 50 פרקים או אם הייתה סדרה של 20.
ציון סופי: 39 מתוך 100
מומלץ אם אהבתם: סרטי ההרפתקאות הבריטים The Eagle ו-The Last Legion והאנימות Kaze no Yojimbo ו-Peacemaker Kurogane.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה